איזו התרגשות.
אני יוצאת למסע בעולם.
החלטתי לקחת לי שנה, ומשם כבר נראה…
בטח בחלקו של המסע אטייל לבד,
ובחלקים אחרים אמצא שותפים.
אין לי תכניות מדוייקות, כי במסעות קודמים כבר למדתי,
שאת מתכננת והדברים קורים.
אני כן יודעת איפה אני מתחילה, ומשם אתגלגל,
יש כל כך הרבה מקומות בתוכי שמעניין אותי לגלות אותם.
ברור שאצטרך גם לעבוד, אבל ללא ספק אהיה חייבת לדייק את העבודה שלי שתהיה מסונכרנת עם היציאה שלי.
אני רואה בעיניים עצומות לרווחה, את העיניים שלכם תוהות עכשיו-
״איך היא עוזבת הכל ויוצאת?״
אז לא. השתגעתם? אני לא עוזבת שום דבר.
אני יוצאת למסע בעולם.
העולם שנקרא רוני.
בדרך כלל קוראים מדריכים לפני שיוצאים, כדי להכיר את המקום.
על ״רוני״ כתבתי רבות בשנים האחרונות, ונראה שאני כבר מתחילה להכיר אותה.
עושה רושם של אחת מלאה צבעים, ריחות ותרבות…
יש לא מעט שאוהבים אותה. אני במסע הזה מקווה שאתחבר ומיום ליום אוהב אותה יותר גם אני.

#את_הטקסט_הזה_כתבתי_כחודשיים_לפני_ראש_השנה

משום מה חששתי לפרסם אותו. הרגשתי שהוא חושף תשוקה פנימית שלי. מאיפה מגיע הפחד מחשיפת התשוקות?

היום החלטתי שאני מרשה לעצמי לצאת לאור-
״אצא לי התשוקה…״

הטיול_הגדול

אני זוכרת שכשיצאתי לטיול בעולם עם כרטיס פתוח, בתחילת שנות העשרים שלי, סירבתי לקרוא לו ״הטיול הגדול״.
משהו בהכרזה הזאת הרגיש לי שאם קוראים לו ככה זה אומר שיש רק טיול אחד, ואני כבר אז שאפתי לחיים מלאים בטיולים גדולים, ואם כבר לקרוא למשהו ״הטיול הגדול״ זה לחיים עצמם.
זו כבר השנה השנייה שבאמת דיגדג לי לצאת לטיול כזה גדול בעולם, אבל זה לא היה מדוייק עדיין לנו כמשפחה. אז חיכיתי… וכשהבנתי ששוב זה עוד לא מדוייק לכולם אך כל כך בוער בי, החלטתי שאצא לטייל בצורה שונה.
טיול בעולם שהוא אני.

מוזמנים לעקוב ולקרוא על המסע שלי