קול הזמן

מכירה את התחושה האת של 'אין זמן'? בעיקר לזמן שהוא שלך עם עצמך? אז החלטתי לדבר איתו. עם הזמן. לשאול אותו שאלות נוקבות בנושא. כשאני מחפשת תשובות, בדרך כלל אני פשוט מנסחת את השאלות, ואז התשובות מתחילות להיכתב בעצמן.
image222

והרי השיחה:

״תן לי מימך עוד״ אני מבקשת ממנו בלחש, עייפה וחסרת כוחות.

״אני לא מספיקה לעמוד בקצב שלך. לאן אתה רץ?״ אני מוסיפה בטון קצת מאשים, כאילו אני עושה הכל בסדר, אבל הוא בורח ממני. למה?

״יש דברים שאני צריכה לעשות, ואתה לא שם איתי. יודע מה, יש גם דברים שאני רוצה לעשות, ובגלל שאני מרגישה שאתה לא איתי אני בכלל לא יכולה״.

הוא שתק והקשיב.

״מה זה לא יכולה. יכולה ברור. יכולה הכל, אבל לא מספיקה.״ ניסיתי לדייק. ״

אולי תבוא? פשוט תהיה איתי, כמו פעם.״

״פעם?״ הוא פתאום שבר את השתיקה.

״פעם זה לא אני. רוצה את ׳פעם׳? דברי עם נוסטלגיה״.

״בוודאי שזה אתה. אתה גם ׳פעם׳ וגם ׳עתיד׳.

״עתיד? אני? מה קורה לך? יש לך עניין עם העתיד? יכולה לדבר עם החלומות שלך במקרה הטוב, או עם הציפיות שלך אם בא לך להתאכזב.״

״אתה שוב פעם מנסה להתחמק? אתה יודע שיצא לך שם כזה?״

״איזה שם?״

״אומרים עליך כל מיני דברים… ביניהם, אומרים עליך שאתה ׳חמקמק׳.״

״אני פה. אני כל הזמן. אני עכשיו. פה הבלבול שלך!״ הוא קבע בצורה נחרצת. ״אני רק עכשיו״.

״אבל הרגע אמרת שאתה כל הזמן״.

״צודקת. שגיתי. איזה כיף שאני יכול לתקן. אני הרי ׳עכשיו׳ וזה גם זמן התיקון היחידי שקיים.״

״לתקן מה? לא הבנתי״ אני לא מרפה.

״אני לא ׳כל הזמן׳. ׳אני קול הזמן׳. את לא צריכה לרדוף אחרי כי אני כאן. אם תביני את זה תוכלי לעשות כל מה שאת צריכה. יודעת מה? כל מה שאת רוצה״.

רציתי לסיים את הסיפור ב: ׳הוא אמר זאת ומיד נעלם׳.

אבל הוא לא. הוא איתי.

קול הזמן.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *